טוראית מיכל עמית 

בת אסתר ויאיר, נולדה ביום ה' בסיוון תשכ"א (20.5.1961) בצפת. מיכל למדה בבית-הספר היסודי הממלכתי א' בצפת, וסיימה את לימודיה במגמה הריאלית בבית-הספר התיכון בצפת. מיכל הייתה תלמידה טובה, והשתייכה בעת לימודיה בתיכון ל"קבוצה המוגברת", מעל לכל בלטו כשרונותיה בתחום הריקוד. תקופה מסוימת היא למדה בתיכון בכפר-יהושע, מקם מגורי הסבא והסבתא שלה, כי רצתה להשתלם בריקוד בחיפה. היא ראתה בריקוד את עתידה, ושאיפתה הייתה לעסוק בחינוך ושיקום ילדים באמצעות ריקוד, מוסיקה ומשחק. אך געגועיה לצפת גברו עליה, והיא חזרה לעירה.

מיכל תרמה לחיי בית-הספר כחברה במועצת התלמידים. הופעותיה בריקוד ובמשחק בבית-הספר ובמתנ"ס השאירו רושם עז על כל אלה שצפו בה.

מיכל עסקה בהדרכת נוער בצפת והתמסרה לכך כל כולה, וכן היתה חברה בלהקת המחול העירונית של צפת. כאשר נטלה חלק במחנה קיץ, שהיה סדנה לאמנות יוצרת, היא השתתפה בחוג לדרמה והתבלטה בו במיוחד. השלמות והרצינות, שבה מילאה את תפקידיה, הקרינו על חבריה לחוג והשפיעו עליהם למלא טוב יותר את תפקידיהם.

מיכל התגייסה לצה"ל, בסוף אוקטובר 1979. לאחר הטירונות, היא הוצבה בחטיבת הצנחנים ושירתה בשלישות בסנור. אך משאת נפשה הייתה להגיע ליחידה קרבית. אחרי כמה חודשים התגשמה שאיפתה. מיכל זומנה לשרת כפקידה פלוגתית בפלוגת "העורב", ועל אף תנאי השירות הקשים הפכה עד מהרה לאחת מהחבר'ה ומהיחידה.

כותבים עליה חיילים מהפלוגה: "...רגועה, עם חיוך צנוע ועדין - תמיד מוכנה להאזין ולשמוע, להקשיב, להשתדל לעזור... שעות אפשר היה לדבר איתה והשיחה קלחה מאליה על שאיפות, דעות ורגשות שהיו ממלאים אותה והם כל כך יפים וטהורים.;".. "אחת עשרה בלילה, אני בעמדת שמירה, מיכל מופיעה עם קנקן קפה ופרוסת עוגה... והשיחה קולחת בינינו... ונמשכה עם השומר שהגיע להחליפני... ובבוקר חוסר השינה ניכר בעיניה, הסתבר שאירחה לחברה לכל השומרים באותו לילה.;".. "הצוות נקשר למיכל במהירות... אצלה זה פשוט אחרת היא הייתה כאמא קטנה ודואגת, תמיד מחייכת ומתעניינת בשלומנו, מלאת רוח חיים, היא שינתה תמיד את האוירה סביבה...".

מיכל הייתה גאה על הכומתה האדומה, ולא היה קץ לאושרה, כאשר התבשרה כי אושרה יציאתה לקורס צניחה.

בחופשתה לפני הקורס עלתה מיכל לקו, כדי להיפרד מחייליה ולחלק להם צ'ופר - ארטיקים. בדרכה, בדרך הפטרולים שבין המוצבים ברמת הגולן, היא נהרגה.

מיכל נפלה בעת מילוי תפקידה, ביום ט"ז בסיוון תש"ם (31.5.1980).

היא הובאה למנוחת עולמים בבית-הקברות בכפר יהושע. מיכל השאירה אחריה הורים, אח, שתי אחיות, סבים וסבתות.

לזכרה הוקם מועדון בפלוגה הנקרא על-שמה. הוריה הוציאו לאור חוברת לזכרה, ובה מסכת חייה הקצרים ודברי חברים, חברות, חיילים ובני משפחה.